skip to Main Content

Parasha Insights

By Rabbi Assaf Portal

מה למדו ולימדו בני פפוניה

ב״ה השבוע נחוג את חג הפורים ,ומייד בסיומו נתכונן לחג הפסח הקרב ובא.

מאפיות המצות עובדות במלוא התפוקה,ובין הילכות אפיית המצות שנינו,שאין ללוש את העיסה אלא במים שלנו לינת לילה. מים ששאבו אותם ביום אתמול ושהו באויר הלילה.שאם לא כן,יש לחשוש שחמימים הם ויחמיצו את הבצק. כך נאמר בגמר׳ פסחים מב ע״א.

ומספרת הגמרא:רב מתנה הגיע למקום ושמו פפוניה. דרש להם בהילכות הפסח,והודיעם שאין ללוש את הבצק אלא במים שלנו. אנשי העיר השתאו לשמע ההלכה,שלא ידעוה. שב רב מתנה לאכסנייתו. למחרת היום נשמעו נקישות בפתח האכסניה. כשפתח את הדלת הופתע למראה ההתגודדות. כל בני המקום נסבו על הבית,ועם הפתח הדלת השתררה דומיה,חרדת קודש,יראת כבוד.

״מה רצונכם״, שאל רב מתנה,מופתע.

האדם הקרוב לפתח הושיט לו כד. כעת הבחין שכולם נושאים כדי חרס בידיהם.

״מה זאת,לשם מה הכד״,שאל רב מתנה.

״אנו רוצים לאפות מצות״,ענה האיש. ״הרב אמר אתמול שאין ללוש מצות אלא במים שלו,באנו איפוא למלאות כדינו במימיו״…

הם הבינו שכאשר אמר ״מים שלנו״ התכוון למים שלו,של הרב… העמידם רב מתנה על טעותם,והודיעם שלא היתה כוונתו אלא למים שעברה עליהם לינת לילה.

ויש להבין,לשם מה סופר סיפור זה בגמרא. הרי הגמרא ספר לימוד היא,הוראה והדרכה,ומה לנו ולטעות בני הכפר,מדוע נלעג לבורותם.

אך כשנתבונן בסיפור לקח גדול טמון בו. עצום ורב.

ולא לעג כאן,אלא הוקרה והערכה. אמנם בני הכפר לא ידעו את הדין,חדש היה עבורם. אמנם לא הבינו את הדין לאשורו וטעו בלשונו. אבל לפי טעותם ,כשהבינו שהרב מורה להם הלכה מוזרה,שאין ללוש מצות אלא במים שלו-לא הרימו גבה,לא רטנו על הגזירה התמוהה. לא התקוממו: ״איזו הוראה זו,מה ייחוסם של מי הרב. במה טובים הם יותר ממימי בארותינו״!אף לא פנו אליו בשאלה.לא,אלא כאיש אחד בלב אחד התכנסו ובאו,איש כדו בידו,צייתו להוראה!

אמנם,את ההלכה לא הבינו כראוי,אבל לימדונו הלכה לדורות,לימדונו מהו ציות והקשבה לדעת תורה,מה היא הישמעות לנוי הוראה.בלי הרהור וערעור. בכפיפות וציות. ובכך היו בני פפוניה עצמם למורי הוראה לדורות!

וקשורים הדברים לפרשתינו. ביום הגדול והנשגב של חנוכת המשכן,בראש חודש ניסן,היום שנטל עשר עטרות,ביום בשורת כפרת חטא העגל והשראת השכינה,ניחתה המכה האנושה במיתת נדב ואביהוא,הגדולים אף ממשה ואהרן! ומדוע,על מה?

והתשובה. ״לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן״ (עירובין סג ע״א)

רואים אנו שעל חטא זה אין סליחה ומחילה.אף אין הארכת אף והשעיית גזר דין.אף לא נשיאת אפיים לגדולי גדולים,לקדושי עליון!

ומדוע? משום שיש לתורה תנאי וסייג:״מסורת,סייג לתורה״.(אבות פ״ג) וביאורו,כי ״כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני,בפירושן ניתנו״,(הקדמת הרמב״ם ליד החזקה) ולכן קרויה התורה ״מסורת״,כי משה רבינו מסרה לחכמי ישראל,והם מסרוה הלאה,מדור לדור. והתנאי הבסיסי הוא איפוא שהתלמיד יהיה כפוף לרבו ולהוראותיו,יקבל מפיו את ההלכה המסורה וי סרנה לדור הבא כנתינתה. תנאי בל יעבור הוא,ואין משוא פנים למפיריו,כי בכך פוגמים הם בתשתית התורה ולימודה!

נצטט סיפור מהגמרא. (בבא קמא קיז ע״א)

רב כהנא,מחריפי תלמידי רב,גדול אמוראי בבל,עלה לארץ ישראל,ללמוד מפי רבי יוחנן. הואיל ושיטות הלימוד בבבל ובארץ ישראל שונות היו,ביקש ממנו רב שיבטיח שלא ישאל שאלות במשך שבע שנים,עד שיסתגל לשיטת הלימוד החדשה. הבטיח.

כשהגיע לטבריה,מצא את בני הישיבה מכינים עצמם לשיעורו של רבי יוחנן. מיד התערב וחריפותו הרעישה והדהימה את התלמידים.שהרי לא התחייב אלא שלא לשאול את רבי יוחנן,ראש הישיבה. רבי שמעון בן לקיש,גיסו של רבי יוחנן,נכנס אל ראש הישיבה ודיווח כי ״ארי עלה מבבל״ שיתכונן לויכוח סוער,כיון שלא ידע על ההבטחה שניתנה.

נכנס רבי יוחנן לומר את שיעורו.זקן ושבע ימים היה,וגבותיו כיסו את עיניו. הוליכוהו בהדרת כבוד למושבו,על שבעה ערים ישב,ותלמידיו יושבים על הארץ בשבע שורות.בחיר הישיבה בראש השורה הראשונה,השני לו לצידו,וכן הלאה.באותו היום זזו כולם מקום אחד לאחור.לפי הוראת רבי יוחנן הושיבו את הארי שעלה מבבל(רב כהנא)בראש!

שיעורו של רבי יוחנן היה בנוי מפרקים פרקים.השמיע רבי יוחנן את הפרק הראשון,ועצר.המתין לשאלות ׳הארי מבבל׳. אבל רב כהנא נאמן היה להבטחתו,ושתק. הורה רבי יוחנן,וביקשוהו לרדת לשורה השניה.קם לעיני כולם וירד שורה. השמיע רבי יוחנן את הקטע השני,והמתין לשאלות.משלא באו,הורה והורידו את רב כהנא לשורה השלישית.וכולם רואים,לא נעים.

שבעה קטעים, ורב כהנא מוצא את עצמו בשורה השביעית.אי נעימות כפולת שבע. לחש רבי יוחנן לגיסו:״ארי שאמרת,נעשה שועל״.אמירה זו הגדישה את הסאה.זה היה כבר יותר מדי. אמר רב כהנא לנפשו:יהיו שבע השורות תמורת שבע השנים שהבטחתי!׳ קם וביקש: ״יואיל ראש הישיבה לחזור על השיעור מתחילתו״ ורבי יוחנן חזר.

סיים את הפרק הראשון,ורב כהנא הקשה קושיות כברזל.העלוהו שורה. סיים את הפרק השני,ושוב המטיר קושיות,העלוהו שורה נוספת.שבעה פרקים,והוא שוב בשורה הראשונה זוכה להערצת כולם.רבי יוחנן המשיך לפרק השמיני.ורב כהנא מוסיף להקשות.במה יוכיח לו רבי יוחנן את הוקרתו?בדרך מרעישה כל כך: הובלות שישמיטו ער אחד מתחתיו!

פרק נוסף וקושיות נוספות,ועוד כר הושמט.שבעה פרקים נוספים,ורבי יוחנן,ראש הישיבה,גדול הדור בארץ הקודש,יושב על הארץ!

ביקש לראות את הארי שעלה מבבל.העמידוהו לפניו.הרים את גבותיו שכיסו את עיניו והביט בו.היתה לרב כהנא צלקת בזוית שפתיו,ובגלל הצלקת היה נראה תמיד מחייך.חשב רבי יוחנן שהוא זחוח דעת על נצחונו(כביכול רב כהנא גאה בניצחונו על רבי יוחנן)זה-לא! נתן בו עיניו,ורב כהנא נפטר!

בסופו של דבר סיפרו לרבי יוחנן על הצלקת,והסבירו שלא היה זה חיוך,והחייהו. אבל המסר חד ונוקב:אם עילוי אתה,חריף ומחודד,ארי בתורה,תזכה לשיא הכבוד- אך בתנאי אחד:שתדע שהרב הוא הרב,ויהא מורא הרב עליך כמורא שמים! שאם לא כן,לא תזכה להוות חלק משלשלת מסירת התורה! כי לא פגיעה ברב בלבד יש כאן,אלא פגיעה בתורה.בתהליך מסירתה מדור לדור!

מורי ורבותי. נלמד את הלקח,נאמץ את הכלל.נכוך ראשינו בפני מורינו ומאורינו,ונציית בכל אורחותינו לדעת תורה!

Back to Rabbi's Articles

Latest Rabbi's Articles

Latest Videos

Back To Top
×Close search
Search
Close search
Cart
X
X